כאשר שעון היד של משה התקלקל הוא נזכר שברחוב ליד יש חנות קטנה עם מלא שעונים בחלון הראווה.
הוא ניגש לחנות נכנס פנימה פונה לאיש שיושב בחנות ואומר "סליחה, אתה יכול לעזור לי? אני רוצה לתקן את השעון שלי שהתקלקל".
"אני מצטער אדוני, אנחנו לא מתקנים שעונים", עונה האיש.
"אוקי, אז אתה אולי יכול להראות לי שעון יד טוב כמו זה שיש לי?", שואל משה.
"אני מצטער אדוני, אנחנו גם לא מוכרים שעונים", עונה האיש.
"אני לא מבין", מתעצבן משה, "מה אתם כן מוכרים?".
"אנחנו לא מוכרים כלום", עונה האיש, "אני מוהל וזה המשרד שלי".
"מוהל? אז למה שמת שעונים בחלון הראווה?", מתפלא משה.
האיש עונה, "אם אתה היית מוהל, מה אתה היית שם בחלון הראווה?".
"אני מצטער אדוני, אנחנו לא מתקנים שעונים", עונה האיש.
"אוקי, אז אתה אולי יכול להראות לי שעון יד טוב כמו זה שיש לי?", שואל משה.
"אני מצטער אדוני, אנחנו גם לא מוכרים שעונים", עונה האיש.
"אני לא מבין", מתעצבן משה, "מה אתם כן מוכרים?".
"אנחנו לא מוכרים כלום", עונה האיש, "אני מוהל וזה המשרד שלי".
"מוהל? אז למה שמת שעונים בחלון הראווה?", מתפלא משה.
האיש עונה, "אם אתה היית מוהל, מה אתה היית שם בחלון הראווה?".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה